הסיבה שאני מגדירה את המופע כמיצג היא מכיוון שאני מציגה לקהל את התרגום התנועתי שלי למציאות המתקיימת ברגע ההווה.
הקהל לא מחויב לצפות בכל המהלך, למעשה אין מהלך אחד ברור אלא גלים של מהלכים שנבראים ומסתיימים.
המציאות המתקיימת יכולה להיות המציאות הרגשית שלי כרגע או ההשפעה מהחוץ של צלילים, ריחות, תנועת הרוח ומה אני מרגישה מהעין המתבוננת.
אני מעיזה לחשוף ולפלרטט עם החופש ליצור ברגע.

התנסתי במיצג הזה שיצרתי במרחב חוץ בגלריית אומנים כחלק מפסטיבל קהילתי, במרחב היתה תאורה טבעית יפייפיה, ולמרות שהזמנתי את הקהל להתיחס למופע כמיצג והשארתי את החופש לעבור להתבונן ולהמשיך, אנשים התחילו להביא לעצמם כיסאות והתיישבו לצפות ב40 דקות של אילתור.
זו היתה חוויה חזקה ומשמעותית עבורי ועבור הקהל שניגש אלי בסוף המיצג. כמובן שכל מקום יביא חוויה חדשה ושונה ואני סקרנית לגלות זאת. 
הנחתי עצמי כגוף בגלריה, בערות לקהל ואיפשרתי לעצמי את החופש לבחון מתי אני מתיחסת ומגיבה לנוכחות הקהל ובאיזה אופן.

מרגישה שבחירת המרחב היא משמעותית ומהווה חלק מתוך תהליך היצירה- לכן נדרשת עבודת הכנה של חיפוש והתאמה של מקום.
אשמח להצעות למרחב מהצוות האומנותי ולסיור מקדים שבו אוכל לחוש ,לבחור ולהבין מה המקום ומה הוא מזמין ומצריך גם ברמה הטכנית,
לדוגמא האם נדרשת תאורה, האם נכון יהיה לאפשר מקום ישיבה לקהל וכו.